פסק-דין בתיק ת"א 8151/06

הרקע להליך

1.         התובעים הגישו ביום 21.05.06 כתב תביעה מתוקן, באופן שכלל אף את נתבעים 2,3. התובענה הינה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעת זכאית להירשם כבעלי הזכויות בקרקע בגוש 30486 חלקות 137, 133, 130 (להלן: הקרקע), זאת מכוח הסכם עם הנתבע 4 עוד משנת 1992.

נתבעים 1-3 הינם זוכים בתיק הוצל"פ שנפתח כנגד נתבע 4, שלזכותו נרשמה הערת אזהרה על הקרקע שהבעלות בה רשומה על שם אגודת יד לאברהם פלר ז"ל.

נתבע 4 מכר את הקרקע לתובעים, וכן מכר לנתבעים חלקת קרקע אחרת באותו המתחם. התקיימו הליכים בין נתבע 4 למשפחת פלר, וכן בינו לבין נתבעים 1-3. נתבעים 2,3 רשמו הערה על פי צו בית המשפט משנת 1978, וכן תיקונים בהערה שנרשמו ביום -24.03.03. צו העיקול מכוח תיק הוצל"פ על ההערה לזכות נתבע 4 נרשם ביום 01.012.04, ואילו התובעים רשמו הערת אזהרה ( מכח סעיף 126 לחוק המקרקעין) רק ביום 27.06.05.

במשך השנים התנהל משא ומתן בקשר עם מימוש זכות הבחירה בחלקות שבמתחם.

טענות התובעים

2.         התובעים טוענים כי הם רכשו בעלות בחלקות הקרקע ,וכי לנתבעים זכויות רק בגין צו עיקול, ולפיכך בתחרות בין זכויות אלה, גוברת הזכות המהותית שלהם לעומת הזכות הדיונית שיש לנתבעים. (ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' גדי, פ"ד נט(ז), 697). כן טוענים הם, כי אין ממש בטענה שמדובר בעסקת הלוואה בין התובעים לנתבע 4, שכן אומנם כך החל הקשר ביניהם (נספח ח' לכתב התביעה), אולם משלא הוחזרה ההלוואה, מומשה האפשרות שבאותו הסכם לרכוש את הקרקע, ואכן כך נעשה, והעסקה דווחה אף לרשויות המס.

התובעים, לטענתם שילמו את מלוא התמורה. את אי רישום הערת אזהרה לזכותם בתקופה שהקרקע הייתה נקייה ולא רבץ עליה עיקול כלשהו, הם מסבירים בכך שנתבע 4 לא הסיר את הערת האזהרה לזכותו גם לאחר ההסדר עם הבעלים המקורי, ובעובדה שיפוי הכוח לצורך רישומן היה בידי עו"ד שלא עשה כן  חרף ששולם שכרו. לטענתם, הואיל והייתה מניעה שלא בשליטתם, אין הדבר מונע גיבושה של זכותם המהותית (ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז (2) 385; מ' דויטש, קניין, כרך ג', הוצאת בורסי, 2006, שם, 436).

טענות נתבעים 3-1

3.         הנתבעים 3-1 אינם בגדר נושה בלבד, אלא באים מכוח עסקה במקרקעין בינם לבין נתבע 4        אמנם בשלב מסויים עתרו לביטול העסקה, ולאור ההליכים שהתנהלו, דחיית הערעור בבית המשפט העליון, וכן צמצום צו המניעה לקרקע דנן (החלטת כב' השופט צ' זילברטל-ת/24).

מכל מקום, לטענתם לתובעים זכות אובליגטורית שנוצרה רק ביום 30.05.05, וזאת רק לאחר קיומו של צו העיקול. לשיטתם התובעים איבדו את עדיפותם בכך שלא רשמו במשך 13 שנים הערת אזהרה, חרף שהיה נותן לעשות כן. אילו היו עושים כן הרי שהנתבעים לא היו מבטלים את ההסכם עם נתבע 4, שכן הם הסתמכו על כך שאין הערת אזהרה. כן סומכים הם ידם על ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4), 199.

ההסדר הדיוני בין הצדדים

4.         בשלב מסויים טרם שהחל שלב ההוכחות, הסכים נתבע 4 כי יינתן נגדו פסק דין כמבוקש בכתב התביעה המתוקן (החלטה מיום 05.07.06).

עם התחלת שמיעת הראיות, הוגשו מסמכים רבים, וכן העיד תובע 1. בשלב זה הסכימו הצדדים כי התביעה תוכרע בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 בהסדר נאמר:

"הגענו להסכמה לפיה בית המשפט יפסוק  לפי סעיף 79א אולם במגבלות הבאות, והן, שהתובעים ישלמו לנתבעים להסרת העיקול וצו המניעה סך שינוע, לפי הכרעת בית המשפט, בין סכום בשקלים ששווה ל-10,000 דולר ועד לסכום בשקלים ששווה ל-50,000 דולר.

הסכמה זו כפופה לכך שכיום אין עוד עיקול  ו/או צו מניעה נוספים שנרשמו, אם נרשמו, על החלקות נשוא ההליך. כמו כן מוסכם שהנתבעים יהיו רשאים  לתת הודעה בתוך 7 ימים מהיום, כי אין הם מסכימים להסדר זה. לא תינתן הודעה, ייחשבו הנתבעים כמסכימים.

מוסכם כי בפני בית המשפט יהיה החומר שהוצג וכן המסמכים הבאים שאני מציג כעת.  (מגיש).

פרוטוקול והחלטה של כב' השופט עווני חבש   הוגש וסומן ת/23

בקשה והחלטה של כב' השופט צ' זילברטל, הוגש וסומן 11.2.03, הוגש וסומן ת/24